שותף לתורה

מטרת המקום — הלומד תורה זוכה לשמירה מיוחדת

בגמ' סוטה נאמר: דרש רבי מנחם בר יוסי: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו, כג) — תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור. את המצוה בנר, לומר לך: מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה. ואת התורה באור, לומר לך: מה אור מגין לעולם, אף תורה מגינה לעולם.

וכן באבות: "כל המקבל על עצמו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ" (אבות ג, ה). ובתנא דבי אליהו: "כל תלמיד חכם שעוסק בתורה בכל יום תמיד, בשביל להרבות כבוד שמים, אינו צריך לא חרד ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו שומר אלא הקב"ה משמרו בעצמו".

הלומד תורה מקיים את העולם – שותף לקב"ה במעשה בראשית

אמר רבי אליעזר: גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה). הקב"ה הסתכל בתורה וברא עולם, אדם מסתכל בתורה ומקיים את העולם. נמצא שהמעשה והקיום של כל העולם היא התורה.

התורה היא רפואת הגוף לאדם

תרי"ג מצוות מכוונות כנגד תרי"ג איברים וגידים שבאדם. אבל התורה היא מכוונת לכל רמ"ח איברים ושס"ה גידים, ומביאה מרפא ותיקון לכולם. "חש בכל גופו יעסוק בתורה שנאמר: ולכל בשרו מרפא" (משלי ד, כב).

ותלמוד תורה כנגד כולם

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא — כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם (משנה פאה א, א).

"כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (משלי ב, ו)